התקפי זעם היא תופעה נפוצה בקרב פעוטות וילדים עד גיל 4, והיא הדרך שלהם להביע רגשות קשים בהיעדר יכולת לבטא אותם בדרכים אחרות. התקפי זעם של ילדים יכולים להיות מתסכלים מאוד להורים, בעיקר כשלא ברור מה הטריגר להתקף וכיצד ניתן לטפל בו. עם זאת, ניתן להתכונן מראש להתקפי זעם או להימנע מהמצבים שמעוררים אותם.
התקפי זעם בקרב פעוטות וילדים קטנים
התקפי זעם נפוצים במיוחד בקרב פעוטות וילדים מגיל שנה וחצי עד גיל 3-4, כאשר החדשות הטובות הם שברוב המקרים ההתקפים מתפוגגים עד גיל 4. התקפי זעם עשויים לכלול התפרצויות כעס קיצוניות, התנהגות לא מובנת ולא מאורגנת והבעות תסכול. טנטרום אצל ילדים בפועל כולל צעקות, צרחות, ריצה מכם, סירוב לזוז, בכי, הקשחת איברים, בעיטות, נפילה על הרצפה וסירוב לקום. במקרים קיצוניים יותר התקפים אלו עלולים לכלול עצירת נשימה עד אבדן הכרה, הקאות, שבירת חפצים ואלימות פיזית. מדובר בתופעה לא נעימה, לא עבורכם ובוודאי גם לא עבור הילד שלכם. לכן כדי להתמודד ולטפל בה חשוב להכיר את הטריגרים להתקפי זעם ואת הדרכים להימנע מהם ולטפל בהם.
מהם הטריגרים להתקפי זעם?
קיימים מספר סיבות וטריגרים להתקפי זעם: הראשונה הינה תחושות שאנחנו כמבוגרים מכירים היטב כגון לחץ, עייפות או רעב גורמות גם לנו לכעוס לפעמים, ומשפיעות בצורה קיצונית יותר על ילדים שעוד לא יודעים לווסת את הרגשות שלהם היטב. סיבה נוספת היא גירוי יתר. עוד סיבה שיכולה להוות טריגר הינם מצבים שונים שהילדים מתקשים להתמודד איתם. למשל, לקיחה של צעצוע מידי ילד על ידי ילד אחר יכולה לגרום להתפרצות זעם. האחרון הוא שלמזג של ילדים יש השפעה על שכיחות ועוצמת התקפי זעם, כאשר ילדים מסוימים חווים יותר התקפי זעם מאחרים ולעיתים בעוצמה רבה יותר.
גישות רכות להתמודדות עם התקפי זעם
התקפי זעם הם דבר שכיח, אך משתנים מילד לילד ותלויים בין השאר בגיל. שיטות רכות יחסית מתאימות לטיפול בהתקפי זעם בעיקר בקרב פעוטות (עד גיל שנתיים) וילדים שלא חווים התקפי זעם לעיתים קרובות, או שההתקפים שלהם אינם חמורים. שיטות אלו כוללות בין השאר: צמצומים מצבים המפתחים תחושות לחץ, עייפות ורעב אצל הילד; מתן תשומת לב רבה יותר לרגשות הילד, ומניעה מראש של התקף זעם לפני שהוא מתחיל; זיהוי המצבים שגורמים להתקפי זעם ומניעתם או הפיכה שלהם לקלים יותר עבור הילד; בנוסף חשוב להישאר רגועים (או לפחות לשגר רוגע) בזמן ההתקף – אחרת ההתקף יחמיר; אם התחיל התקף פשוט התעלמו ממנו עד שיפסק; אל תתנו תמריצים להתקף – למשל, לנסות להרגיע את הילד באמצעות ממתקים וסוכריות. זה ילמד אותו שהתקפי זעם משתלמים. אם כבר תמריצים, תנו תמריצים להתנהגות טובה, למשל כאשר הילד מצליח להתמודד כראוי עם כעס ותסכול.
גישות להתקפי זעם חמורים
גישות אלו מתאימים לילדים בני שנתיים ומעלה וכן ילדים שסובלים מהתקפי זעם חמורים: תיעוד כל התקפי הזעם שחווה הילד במשך שבוע עד עשרה ימים, כולל ציון היום בו זה קרה, המקום, מה קרה לפני ההתקף ואחריו. זה יסייע לכם לזהות את הטריגרים להתקף ואת הדפוסים; סייעו לילדים להתמודד עם סיטואציות קשות עבורם שגורמות להתקפים. למשל, אם אתם עומדים לבקש מהם דבר מה שעשוי לגרום להתקף, הכינו אותם מראש וציינו בפניהם את הציפייה שיקבלו זאת באופן בוגר; השתמשו בשיטת פסק זמן, בה הילד מאבד באופן זמני את הזכות להימצא בקרב אנשים אחרים. זוהי שיטה יעילה מאוד שמאפשרת ללמד ילדים מהי התנהגות מקובלת.
